אדום עתיק

מאת גבריאלה אביגור-רותם

כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור

"אדום עתיק" ספרה החדש והמצויין של גבריאלה אביגור-רותם מספר את סיפורם של רעננה מעצבת אופנה בשנות השלושים שלה ובארי אדריכל מתוסכל המבוגר ממנה בכמה וכמה שנים.

סיפורם הוא בעצם רק חוט השדרה של ספר זה- את החוט הזה מזינה מערכת עצבים ענפה המשתרעת על פני ההיסטוריה הארץ ישראלית.

עשרה פרקים היסטוריים משובצים בספר (מ-1913 עד1921) החל מסיפורה של שרה אהרונסון, פרשת ניל"י ואנשי זכרון, דרך רחל בלובשטיין, תיאור פגישה באלכסנדריה בין דבורה בארון אירה יאן וכמה מאנשי ניל"י, פרשת חצר תל-חיי וארגון השומר, הסופרים ברנר, לואידור, חבריהם ועוד. בסופו של כל פרק היסטורי שכזה מוסיפה המחברת לטקסט הכתוב צילום רלוונטי לתקופה המסופרת.

מעניינת במיוחד ולא תמיד קל לשוטט בעקבותיה היא המערכת השפתית של הספר כל פרק מתנגן בעברית הייחודית של תקופתו ההיסטורית. מהעברית העכשווית של רעננה ובני דורה דרך העברית של סבתא צופיה (שהיא בעצם שלוב בין יידיש ערבית ועברית) שפתם של תושבי זכרון, אנשי ניל"י השפה הפיוטית של רחל, דבורה בארון, אירה יאן וה"עברית הרוסית" של טרומפלדור ששוב מתקיימת כאן בגלל העליה מרוסיה.

קריאת הספר הזה מתרחשת ברמות שונות. תלוי היכן נמצא הקורא מבחינה דורית או גילית. הקורא הוותיק יותר יחזור לאבני היסוד של השכלתו הארצי -ישראלית (אשכנזית...) צעירים יותר יימצאו עצמם משוטטים ב"סופר" תרבות ישראלית מהירה וזריזה כמעט כמו כל צלצולי הטלפון הסלולרי שלא מפסיקים להטריד את שטף העלילה.

מבחינה ספרותית הפרקים ההסטוריים איכותיים יותר, אולי בגלל המבט-לאחור יש לה לסופרת מרחב תמרון רב - החל מהשפה וכלה בעלילה עצמה שכמובן מומצאת. העובדות ההסטוריות הן רק הפיגומים השאר נתון לניחוש וכושר המצאה.

" המרחק" הזה מאפשר למחברת לעשות "סיבוב" הרבה יותר חד מאשר בחלק העכשווי של הספר הרי מה שמתרחש כאן ועכשיו הוא תמיד פחות פיוטי ויותר ישיר.

יש בספר מגמה לבסס את קיומה של שושלת נשים ישראלית -אשכנזית, שושלת שעוברת דרך שרה, רחל, דבורה בארון, מאניה שוחט, עטרה שטורמן סבתא של רעננה- צופקה- הגלילית השורשית וקצת מדי מחוספסת לטעמי, רוחמה אמה של רעננה, בנות דורה זרובבלה, יוליקה וחיה עד לרעננה של היום .... כולן מקצתן אמזונות ומקצתן נשים כנועות עד היום לא ברור להן מאיזה תפקיד הן נהנות יותר.

מגמה זאת מקבלת חיזוק בפרק האחרון של הספר בו השפה הופכת להיות כמעט מקראית ("כי בלילה ההוא תתהפך רוחמה על משכבה"..."יוליקה תיעור משנתה כשיכסיף בחלון"...) מזכירה קצת מגילה תנכית אולי את מגילת רות שגם תפקידה היה לבסס גנולוגיה מגילה מחזורית הנקראת כל שנה בחג השבועות.

.