שערי הלבנט מאת אמין מ'אלוף

סולו מאת שמעון בלס

המצריה מאת פאוזיה אסעד

יש לי מנהג משונה אני אוהבת לקרוא ספרים שונים הדנים בנושאים דומים בדרך כלל אני קוראת אותם ברצף - אולי אפשר לקרוא לזה קריאה סדרתית ולי הקוראת הסדרתית.

יותר מפעם אחת קורה שקשה להיפרד מספר מסוים אזי מקלה על עצמי את תהליך הפרידה ועוברת לספר חדש שמזכיר את קודמו – תמיד מעדיפה להישאר באותם המקומות, ריחות, טעמים, וצלילי השפה, מנסה לספוג את תרבותם של גיבורי הספר משאלות ליבם כמיהתם והתלבטויותיהם – אולי העלילה קצת אחרת אבל המוטיבים המרכזיים חוזרים ונשנים.

כבר כמה שנים שאני מכורה לשיטה והפעם אני רוצה להמליץ על שלושה ספרים שמתאימים לפורמט הזה.

שלושת הספרים – המצריה – סולו- ושערי הלבנט הם קובץ שבהחלט ראוי לנצור אותו בסל אחד או בשפה פשוטה יותר מי שיאהב את האחד בטח ירצה לקרוא את 2 האחרים.

רעיונות כמעט זהים עוברים כחוט השני בין שלושת הספרים. שלושתם מהלכים באותה שדרה ששמה זיכרון. מתדפקים על שערי ההיסטוריה של הלבאנט. עצב ומרירות מהולים בנוסטלגיה רומנטית שלוב שתמיד מדבר אל לבו של הקורא. געגועים אל עבר מחוזות ביתם נצורים בשדה זיכרונותיהם לכל אחד יש את "הקומברה" שלו ..... אני גם משוכנעת ששלושתם אוהבים לקרוא את פרוסט.

ראוי אולי להתחיל בספרו של שמעון בלס "סולו" – ספרית הפועלים הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.- מבחינה כרונולוגית הספר הוא הקדום ביותר תקופת עלילתו מתרחשת ערב פרשת דרייפוס. הספר להבדיל משני האחרים נכתב בעברית על ידי סופר עברי וכפועל יוצא מטפל יותר בשאלה היהודית ובאנטישמיות ששררה בצרפת של אז.

זהו ספורו של זאק סולו העיתונאי היהודי ממוצא מצרי המוצא עצמו בלב הטלטלה שפוקדת את יהדות צרפת ערב פרשת דרייפוס. סולו הוא יהודי אך גם פטריוט מצרי הלוחם למען עצמאות ארצו מעול השליטים הזרים.

הספר מרחיב את סיפורו הפרטי של סולו ושוזר עמו את האווירה הפוליטית והמדינית של התקופה ובמיוחד האווירה האנטי יהודית של החברה הצרפתית ותגובתה הכמעט פחדנית או ליתר דיוק חוסר תגובתה של הקהילה היהודית.

יהודים רבים נמלטו באותה תקופה ממשטר הדיכוי והרדיפות ברוסיה – גלי הנמלטים משלטון הצאר נדדו מערבה ומצאו מקלט בצרפת. יהודים אלה היו שונים וקשיי קליטתם החמירו את בדלנותם הם חייו ביחד כמו בגטו דברו יידיש ויצרו מעין גטאות צפופים בדומה לגטאות ברוסיה.

חוגי הימין של צרפת מצאו בהם את דימוי היהודי הרצוי להם הזר והטפיל השומר על זהותו ורוקם מזימות אפלות . העיתון "לה קרוא" הקתולי והעיתון "לה ליבר פרול" היו חלוצי מסע ההשמצה הזה דפיהם מלאו קריקטורות ארסיות על היהודי החמסן מכוער ועקום האף – אך ראשי הקהילה היהודית נמנעו מלהגיב דבר שקומם חלק מהיהודים בצרפת.

זאק סולו עצמו הרגיש בושה בשתיקתו במיוחד כאשר בעלת הבית שלו מפטרת את הכובסת בטוענה שהיא יהודיה מלוכלכת בעלת הבית אינה יודעת שזאק הוא יהודי בגלל שמו הערבי .....

דמותו של סולו מתוארת ברומן זה מנקודת מבטו של ידיד נאמן שחלק עמו בשעותיו הטובות והקשות.

דמותו הספרותית של סולו מבוססת על דמותו של העיתונאי יעקב סנוא שישב בפריס בתקופת פרשת דרייפוס.

הספר הבא מבחינה כרונולוגית הוא ספרו של אמיל מאלוף – שערי הלבנט.

מאלוף נולד בלבנון בשנת 1949 וחיי בצרפת משנת 1976. מאלוף הוא זוכה פרס גונקור היוקרתי בפרסי הספרות בצרפת הספר תורגם לעברית על ידי שלומית הנדלסמן ויוצא לאור על ידי הוצאת כנרת.

התקופה היא בין 2 מלחמות עולם . גם כאן כמו בספר קודם סיפורו של הגיבור מסופר על ידי מישהו אחר מעין מראיין. לגבור הספר שלל זהויות - אביו תורכי מוסלמי נצר לשושלת העותומנית ואמו נוצריה וארמנית שלוב די מסובך כשלעצמו ובמיוחד שהשנה היא 1917 שנת רדיפות הארמנית על ידי התורכים. (על זה אפשר לקרוא ספר נהדר של פרנץ וורפל –" מוסה דאג").

בגלל אילוצים פוליטיים בוחרת המשפחה לגור בלבנון ושם ביתם משמש מעין מרכז תרבותי של הלבאנט שם נערכות כל הפתיחות החגיגיות -תערוכות -קונצרטים -ערבי שירה וספרות -שם גם עוצבה דמותו של אוסין – גיבור הספר.

אוסין עוזב את בירות ונוסע לליון אשר בצרפת כדי ללמוד רפואה . כעבור תקופה קצרה הוא עוזב את לימודיו ומצטרף למאקי – (המחתרת הצרפתית בהנהגתו של דה גול). במחתרת הוא פוגש צעירה יהודיה ממוצא וינאי שהוריה נספו בשואה גם היא חברה במחתרת הם מתאהבים ומאוחר יותר אף נשאים.

השנה היא 1946 וציר חייהם נע בין הבית בלבנון ובין בית דודה בחיפה דבר בהחלט אפשרי בשנים של שלטון המנדט האנגלי בארץ ישראל.

מלחמת העצמאות של ישראל משנה איזון עדין זה ומשנה את חיי גיבור הספר לעד – לא אספר יותר כי אין צורך לקלקל את המתח שבסיפור וכמובן את סופן המרתק- משהו צריך להשאיר לקוראים.

חייו של אוסין הם בעצם ראי מסע ההיסטוריה של אזורנו בתקופה אשר שסעה את המזרח התיכון- אולי לעולם ועד.

נכון הוא שהסופר חוטא בהיסחפות תיאורית של בליל דמויות. יש כאן "הורה" של יהודים ערבים נוצרים מוסלמים ארמנים תורכים צרפתים ומה לא...אבל זה בהחלט נסלח לאור העובדה שהעלילה מרתקת כמעט כמו בסיפור בלשי - צריך לקרוא עד הסוף כדי להשלים את הפאזל הצבעוני הזה – לא תצטערו ..... מבטיחה.

הספר השלישי "המצריה" נכתב על ידי פאוזיה אסעד זהו סיפורה של ליילה צעירה קופטית מצרית.

הסיפור הוא בעצם סיפור כפול סיפורה האישי של ליילה מול סיפורה של האומה המצרית המתעוררת לחיים מודרניים ושינויים חברתיים רבים.

שאלת זהותה של לילה היא המוטיב המרכזי של הספר, לילה חונכה במצרים על ברכי התרבות האנגלית והצרפתית כמו רוב הנערות הקופטיות בנות זמנה. מתוך עמוד 46 "ליילה למדה את ,תולדות צרפת. מתוך ספרים שהלכו והתעבו עם השנים, הלכו והתפשטו אט אט מתמונותיהם כדי לפנות מקום לכתיבה מלומדת וצפופה. היא למדה על פה את רשימת מחוזותיה של צרפת ואת בירותיהם. היא רכשה ידע מקיף בספרות צרפתית, משירת ימי הביניים עד אמיל זולא. היא גדלה בבורות מתוקה באשר להיסטוריה, לגאוגרפיה ולספרות של מצרים."

כך היא לומדת בילדותה על פי דרישתה המוחלטת של אמה לבכר את התרבות המערבית על פני תרבות המזרח.. המשבר הגדול חל בעת שהותה בצרפת לשם לימודים התקופה היא ערב מלחמת קדש וליילה נתקלת בבוז העמוק שרוחשים הצרפתים למצריים אז היא נשבעת להפסיק לחזר אחרי המערב ומפתחת רגשות פטריוטיות מצריות עזות עד כדי כך שהיא מפסיקה לשוחח בצרפתית ועוברת לדבר אך ורק בערבית.כמו שכותבת הסופרת (עמודים 103-102) ליילה כעסה על עצמה על שהיא מוצאת חן בעיני אנשים במרה החיוני הפריזאי כל התרבו הצרפתית שנטבעה בה דבקה לעורה כספחת. ועוד, הטינה שחשה כלפי כל דבר מערבי הייתה כזו שהיא אסרה על עצמה לבטא ולו מלה אחת בצרפתית או באנגלית ושקעה בלימודי השפה הערבית והקוראן בלהט ובנועם.

הספר רוויו תיאורים מחיי ילדותה בעיר בה גדלה – שווקי העיר הצבעונים יחסיה עם הרוכלים המקומיים עוזרות הבית ושכניה לבית. זיכרונותיה של לילה הם זיכרונותיה של פאוזיה אסעד מחברת הספר החיה בשווייץ ומתדפקת על שערי ההיסטוריה הפרטית שלה.

מחברת הספר היא סופרת ופילוסופית מצריה המתגוררת בשווייץ. הספר נכתב בצרפתית ותורגם לעברית על ידי יורם מלצר הוא יוצא לאור בהוצאת פראג והוצאת סצנה בסדרת הסהר הפורה המביאה לקוראים קולות שונים שדרכם מתגלה המצב המורכב באזורנו. קצרים אך יפים הם דבריו של אהוד יערי בפתח הספר. הוא כותב שהישראלים עסוקים מאוד במאזן הכוחות בינינו לבין הערבים , כאילו המערבולת הפנימית בצד האחר אין לה שום ערך בעיצוב הבאות. הספר הזה מאפשר לנו להציץ לתוך עולמם של המצרים ובמיוחד מנקודת תצפית של אשה מול אדנות גברית, קופטית מול רוב מוסלמי.

1